הכרעת דין בתיק ת"פ 38464-10-10 - פסקדין

כללי:

1.         התביעה מייחסת לנאשם שלושה אישומים שמקורם בסכסוך בין בני זוג. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הנאשם והגב' רינה אבלאסי (להלן: "המתלוננת") היו גרושים וחיים בנפרד.

2.         באישום הראשון נטען כי בין 5/2/08 ל- 29/3/08 הטריד הנאשם את המתלוננת באמצעות מתקן בזק במספר רב של הזדמנויות.

            התביעה טוענת כי הנאשם הגיע מידי יום לביתה של המתלוננת ביפו, החנה את רכבו מתחת לבית והתקשר למתלוננת מספר רב של פעמים למכשיר הטלפון הנייד, לבית ולמקום עבודתה במטרה להטרידה.

            ביום 16/2/08 עקב הנאשם אחר רכבו של רמי רחמים מעבידה של המתלוננת שהסיע אותה לביתה. ליד ביתה חסם הנאשם את רכבו של רחמים וצעק עליו בגסות, וכל זאת במטרה להטריד את המתלוננת.

            ביום 23/2/08 נכנס הנאשם למקום עבודתה של המתלוננת, צעק על רמי רחמים, והתנהג בצורה גסה במטרה להטריד את המתלוננת.

            הנאשם איים כי יביא לפיטוריה של המתלוננת ממקום עבודתה ולשם כך התקשר פעמים רבות למקום העבודה ואף הגיע אליו.

3.         באישום השני נטען כי ביום 16/11/08 בשעה 21:30 לערך הגיע הנאשם למקום עבודתה של המתלוננת. המתלוננת הלכה לכיוון מקום חניית רכבה. הנאשם איים עליה באומרו: "אני ארצח אותך, אני אקח אותך לאיזה שהוא מקום שאף אחד לא ימצא אותך, אני ארצח אותך שם...".

4.         באישום השלישי נטען כי ביום 14/9/08 התקשר הנאשם מספר רב של פעמים למקום עבודתה של המתלוננת ולא שעה לבקשותיה לחדול ממעשיו.

5.         בגין המעשים שפורטו לעיל מייחסת התביעה לנאשם עבירות של פגיעה בפרטיות לפי סעיפים 2 (1) ו - 5 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א 1981; הטרדה באמצעות מתקן בזק,עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושירותים) תשמ"ב - 1982 ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

6.         בהתייחסו לכתב האישום מסר ב"כ הנאשם כי מרשו מודה בחלק הכללי של כתב האישום. הסנגור הוסיף כי אכן מרשו הגיע למקום עבודתה של המתלוננת, אך לא הייתה לו כוונה לפגוע בפרטיותה או להטרידה. לדברי הסנגור הנאשם קיבל מידע שמעבידה של גרושתו רמי רחמים אנס אותה ולכן ביקש לסייע לה ולומר לה שרצוי שתתלונן במשטרה, הוא הטיח את הדברים בפני רמי רחמים. הנאשם כפר כי השמיע איומי רצח כלפי המתלוננת.

            הנאשם הודה כי התקשר מספר פעמים למתלוננת אך טען כי מטרתו לא הייתה להטרידה אלא לברר עם מי נשארו ילדיה וכן לברר אם בתו הקטינה מועסקת בעסקו של רחמים כהן בניגוד לחוק.

ראיות התביעה:

7.         מדוח שיחות יוצאות (ת/4 ו- ת/5) עולה בבירור כי הנאשם התקשר מספר רב של פעמים לטלפונים של המתלוננת. השיחות הרבות התקיימו בין 1/3/08 ועד 27/3/08 וכן ביום 14/9/08. לשם דוגמא אציין כי ביום 3/3/08 היו 14 שיחות. ביום 17/3/08 היו 17 שיחות וביום 14/9/08 היו 12 שיחות.

8.         ביום 5/2/08 ניתנה החלטה ע"י כב' השופט גייפמן בתמ"ש 415743/00 המרחיק את הנאשם מהמתלוננת הן מביתה והן ממקום עבודתה עד יום 31/3/08. הנאשם מסר כי ההחלטה הגיעה לידיו כחודש לאחר נתינתה.

9.         עובדות הסופרמרקט בו עבדה המתלוננת מסרו במשטרה ובפניי כי הנאשם הרבה להתקשר למקום עבודתה של המתלוננת. (ראה ת/6; ת/7): "...אבל הוא המשיך להתקשר בלי הפסקה, הוא צועק בטלפון הוא מפריע לנו בעבודה...".

            "...אני מקבלת טלפונים ממש בטירוף מהגרוש שלה אני שומעת אותה אומרת לו לא להתקשר...זה לפעמים נמשך יותר מכמה שיחות...".

10.        טענתו של הנאשם כי הוא התקשר מספר רב של פעמים כדי לוודא שילדיו מטופלים וכן כדי לבדוק שבתו הצעירה לא מועסקת בסופר אינם אמינים בעיני.

            הנאשם עצמו מסר כי הוא חשד שגרושתו נאנסה  ע"י מעבידה. למרות דברי המתלוננת כי אין בסיס לטענה זו המשיך הנאשם בצורה אובססיבית להטיח את הטענה באוזני גרושתו והמעביד.